בשנות ה-70 יצאו לאור הספרים "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי" של דבורה עומר ו"ילדת חוץ" של נורית זרחי. ספרי הילדים הללו היו הראשונים שהביעו ביקורת גלויה וחריפה על הקיבוץ. בשניהם היו אלמנטים ביוגרפיים ברורים והם עשו שימוש בכלים פנטסטיים שלא אפיינו את הסופרות עד אז. בהרצאה נחפש את הקשר בין הגורמים האלה וננסה להבין מדוע בחרו הסופרות להשתמש בכלים שמציעה הפנטזיה כדי לתאר את חייהן, ומה הן ניסו להגיד בכך על הקיבוץ.

על המרצה: ניצולת לינה משותפת בקיבוץ, חובבת פנטזיה ומורה לאנגלית ולתרגום. מנהלת בקהילת "הצב נוע ינוע" – חובבי טרי פראצ'ט בישראל.