אנחנו קוראים כדי לברוח, כדי להיכנס לעולמות אחרים ולדמיין שאנחנו חלק מהם. אבל מה קורה כשהיכולת לדמיין נפגעת? בהרצאה נדבר על אפנטזיה, חוסר היכולת לדמיין באופן חזותי. איך התופעה הזאת משפיעה על חוויית הקריאה? האם מי שחווים אותה מעדיפים דווקא ז'אנרים מסוימים? ואיזו השפעה יש לה על התחושות מול עיבודים למדיה ויזואלית, או מול עיבודים שלא בדיוק נאמנים למקור?

על המרצה: חיילת משוחררת, קוראת פנטזיה מילדות, וחברת סגל תמיכה טכנית בכנסים כבר שנתיים.