כבכל סיפור אפי טוב, הדמויות המרכזיות אצל טולקין לא מתות סתם כך - הן זוכות לסצנות מוות מבוימות היטב ומקבלות הזדמנות לומר מילים אחרונות שיהדהדו לאורך זמן. לא מדובר כאן בבניית מתח ריקה – אמירות המוות הללו משמשות את טולקין לביטוי תפיסת ה"ארס מורנדי" (אמנות המיתה) שלו: איך טוב או נכון למות, ולכן גם איך טוב או נכון לחיות.

על המרצה: חברת קהילת טולקין ומרצה בכנסים, רופאה פנימית בשאר הזמן.